סרטן חלל הפה הוא השמיני הכי נפוץ בקרב גברים ומספר 11 בשכיחותו הכללית בעולם.
המידע האחרון לסרטנים פה ולוע בארה"ב נותנים 2.6 אחוזי תמותה ו 10.4 האירעות varגלובלית.
ישנה הערכה שיותר מ 350 אלף מקרים חדשים מאובחנים כל שנה.
גורמי הסיכון הנפוצים ביותר לפיתוח סרטן חלל הפה הם עישון וצריכת אלכוהול , והשילוב של שניהם מגביר את הסיכון.
הפסקת עישון מפחיתה סיכון לסרטן הפה. בנוסף, ההפסקה מורידה את הסיכון שאדם עם סרטן פה יחלה פעם נוספת בסרטן באזור ראש-צוואר. אנשים שמפסיקים לעשן יכולים גם להפחית את הסיכון שלהם לחלות בסרטן ריאות, לוע, פה, לבלב, שלפוחית שתן וושט.
גורמי סיכון נוספים:
ישנם שינויים גנטיים ותאיים רבים הקשורים בפיתוח סרטן חלל הפה ומאמינים כי הוא מתפתח משורת תאים טרום ממאירים. שורת התאים ממשיכה לגדול ולהתרחב עד שיש סרטן ממאיר.
גילוי מוקדם:
ישנה חשיבות גבוהה לזיהוי מוקדם של המחלה, כיוון שכל שהמחלה תזוהה ותאובחן בשלב מוקדם יותר כך הסיכויים לריפוי גבוהים יותר.
גילוי מוקדם יכול להתבצע בעת בדיקות שגרתיות אצל רופא השיניים על ידי זיהוי סימנים יחודיים למחלה המתבטאים בחלל הפה.
הסימנים יכולים לכלול: טלאים וכתמים לבנים או אדומים, פצעים שאינם חולפים , קושי או כאב בבליעה ועוד
על מנת לאבחן את המחלה יש צורך בדגימה של האיזור החשוד ובחינתו במעבדה – דגימה זו נקראת ביופסיה ומבוצעת לרוב בהרדמה מקומית ונחשבת הליך שהיא בדרגת אי נוחות קלה.
על פי הצורך יבוצעו בדיקות הדמיה נוספות : צילום פנורמי הדמיית CT , MRI , PET-CT
לאחר הכללה ועיבוד של כל המידע תתקבל אבחנה ותוכנית טיפולית שמוצגת באופן מלא למטופל.
ברוב גידולי חלל הפה הטיפול המתאים הוא ניתוח שנועד לכרות את הגידול. הגישה הניתוחית מיועדת להסיר את הגידול ולשחזר את הרקמות הרכות, השרירים והעצם. במקרים מסוימים נדרש טיפול משלים לאחר הניתוח.
גידולים שפירים יכולים להופיע בכל הגוף וכן באיזור ראש וצוואר. שלא כמו גידולים ממאירים הם ברוב המקרים לא גורמים למוות ולא שולחים גרורות.
איתור הגידולים – לגידולים שפירים סימני הופעה שונים ולא ספציפיים ויכולים לכלול: נפיחות באיזור הפנים והצוואר, כאב מקומי , תזוזת שיניים ועוד.
גידולים שפירים ניתן לכרות בהתערבות ניתוחית וככל שהמחלה מתגלה בשלב מוקדם יותר כך הניתוח יהיה קטן יותר.
על מנת לאבחן את המחלה יש צורך בדגימה של האיזור החשוד ובחינתו במעבדה (ביופסיה) ומבוצעת לרוב תחת הרדמה מקומית ונחשבת הליך המלווה באי נוחות קלה.
בנוסף על פי הצורך יש לבצע בדיקות הדמיה שונות : צילומי שיניים, צילום פנורמי הדמיית CT ו MRI.
לאחר הכללה ועיבוד של כל המידע תתקבל אבחנה והתוכנית הטיפולית אשר מוצגת באופן מלא למטופל.
באזור הפנים ישנן 3 זוגות של בלוטות רוק ראשיות: בלוטת הפרוטיס, הבלוטת התת-לסתית והבלוטה התת-לשונית.
בנוסף, קיימות בלוטות רוק קטנות המפוזרות ברירית חלל הפה, השפתיים, לשון, חיך ולוע. הבלוטות מפרישות רוק בעת האכילה, ותפקידן קשור לפעולות הלעיסה ועיכול המזון.
בלוטות הפארוטיס Parotid)) – הינן שתי בלוטות רוק הנמצאות קדמית לשתי האוזניים, ונמשכות מטה עד לצוואר. בתוך בלוטות הפארוטיס עובר עצב הפנים אשר אחראי על פעולת שרירי הפנים.
רוב הגידולים בבלוטת הפארוטיס הם שפירים וחלק קטן מהגידולים עלולים להיות ממאירים. במהלך הבירור של המחלה יבוצעו בדיקות והדמיות ולפיהן ייקבע הטיפול.
בלוטות הרוק התת לסתיות הינן שתי בלוטות הנמצאות מתחת לקו הלסת ומפרישות רוק לחלל הפה. סעיף של עצב הפנים עובר בסמוך לבלוטה זו. כמחצית מגידולי בלוטות הרוק התת לסתיות הינם שפירים ומחציתם ממאירים.
הטיפול העיקרי בגידולי פרוטיד וגידולי בלוטות תת לסתיות הינה כריתת הגידול באופן ניתוחי תוך שמירת עצב הפנים. היקף הניתוח וסוגו ייקבע עפ״י מאפייני המטופל והבירור שעבר.